אכול וקרוא, כי מחר יש עוד עיתון

אחד התענוגות הגדולים של בני האדם, הוא לקום בבוקר ולאכול את ארוחת הבוקר עם עיתון הבוקר, התענוג שבכך שווה לפחות לארוחת ערב למול נרות, או לארוחת צהרים בחיק הטבע. מקורות המנהג אינם ברורים, אולם באנגליה ובדרום צרפת, נמצאו הוכחות שכבר בראשית המאה השמונה עשרה, היו אנשים שחלק אינטגרלי מארוחת הבוקר שלהם היא קריאת העיתון בבוקר.
כיום בכל בית ממוצע תוכל לראות אנשים שעוד בטרם פתחו את עיניהם, הם צמודים לכוס הקפה, לשתיים וחצי פרוסות הלחם, לחמאה... ולעיתון הבוקר - אנשים אלו מתעוררים לשמע העיתון הנופל ברכות על הקרקע, אוושת נחיתתו של העיתון פותחת בשבילם עוד יום, ישנם אנשים שללא קול העיתון המרגיע לא יתעוררו בבוקר, אחת מהם היא היפיפייה הנרדמת שלא התעוררה כיוון שהמינוי פסק - והנסיך לא היה אלא מחלק עיתונים שזרק בטעות עיתון לארמון המפואר, והסוף ידוע.

אותם קוראי ארוחת הבוקר לאחר שלקחו את העיתון: בחצי עין הם מרתיחים מים, לוחצים על המצנם, ומוציאים מהמקרר ביצה וחמאה, אחרי שארוחת הבוקר מוכנה הם יושבים אל השולחן -
העיתון מונח בזווית של ארבעים וחמש מעלות מצד שמאלם, וקיצוני ממנו מצד שמאל כוס הקפה, פרוסות הלחם מונחות בצד ימין של הקורא, ושאר מיני המגדנות מפוזרים במקומות אסטרטגיים ידועים מראש על השולחן.

כאן מתחיל השלב המורכב שמומחים רבים ניסו להבין כיצד הוא מתבצע, האדם הקורא ראשו שקוע בעיתון, ועיניו נעות בתנועה קבועה לאורך השורות. ידו הימנית אוחזת בפרוסת הלחם שבקורדינציה מפליאה מצליחה להשתחל אל תוך הפה, לא לפני שציירה על שפתי האוכל שפם גבינה לבנבן. באותה שעה היד השמאלית לופתת את כוס הקפה, וכשהיד הימנית מתחילה את תנועתה מטה כלפי הצלחת מיד יוצאת בתיאום מדהים היד השמאלית בדרכה אל הפה הלועס. וכך אוכלים הקוראים כוס קפה, ולחם ביד, ברוטינה מדויקת שמגבירה קצב ככל שמועד היציאה מהבית מתקרב פרוסה, קפה, לחם, קפה והעיניים שקועות בעיתון.

אחת המשימות הקשות ביותר היא לקרוא ולהפוך דף, במיוחד בכותרת של סוף השבוע, מכיוון שהידיים עסוקות מאוד באכילה והעיניים בקריאה, לא נשארים איברים שיהפכו את הדף. לכן ישנם אנשים שלא הופכים דף בכל הארוחה, הדרכים המקובלות יותר להפיכת הדפים הם ברגלים או בפה. התופעה קיימת גם בשאר הארוחות או סתם כשאנשים קוראים בקפה.

בוקר אביבי אחד, שכב לו אשר במיטתו ובחלומו המתין לרחישת האופנים המבשרת את בואו של העיתון, הוא שמע את האופנים חולפות ביעף על פני מיטתו, ואת כיס האוויר שיצר העיתון, שבזווית קשתית ומדויקת נחת בדיוק על המנורה שהוא הרכיב רק אתמול בחצר. אשר התעורר לקול רעש המנורה המתנפצת.

הוא חזר לביתו אוחז בעיתון שהיה לח מטל הבוקר הרענן שהצטבר על הדשא, ואחרי חמש דקות הוא כבר היה שקוע בעליות וירידות של הבורסה, אשר היה כל כך מרוכז בעיתון שלא שם לב שהוא אוכל בטעות את החמאה כמות שהיא, כשעמד על טעותו, הוא מרח בשתי ידיו את הגבינה על כוס הקפה, ואכל במהירות את מוסף הגורמה של העיתון. בחצי הארוחה, היה פרצופו מעוטר בכמה גוונים לבנים, חומים וירוקים, בשלב זה הוא ניסה לשתות מהקפה, אך ההתרגשות שנגרמה לו עקב מעצר כמה מהחשודים העיקריים בפרשת המעילה האחרונה, גרמה לכך שהחטיא את הפה בכמה אינצ'ים, וגרם לכך שעל החשוד העיקרי הוטל כתם שחור לכל ימי חייו.

הכתם, שחור על גבי לבן, החל להתפשט על הדף, וכמעט שהגיע לכתם שהאדום שנגרם עקב התפעלות, מתאונת הרכבות שהייתה אי שם בעולם הגדול.

אשר הרים לרגע את עיניו מהעיתון, וניער את העיתון מטה אל הרצפה, אחרי שנשרו ביחד עם הכתמים כמה שאריות ביצה ומיני ירקות, התיישב אשר שוב ושקע בעיתון.

מחשבותיו נדדו עם הכתמים, מטה, והוא השתעשע במחשבה שכמה מהאחמי"ם הידועים ביותר סבלו מסמפטום העיתון וארוחת הבוקר. הוא חשב על גורבצ'וב וניזכר שקרא פעם שהכתם הידוע על ראשו נגרם מכך שאחד העורכים בעיתון רוסי ידוע אכל פעם עוגית שוקולד אמריקאית כשערך את העיתון - גורבצ'וב שתמונתו פורסמה בפעם הראשונה, נאלץ אחר כך כל ימי מנהיגותו לצייר את הכתם בעצמו. אשר גירד מאי שם זיכרון עמום על שמועה דומה על הרטייה של משה דיין.

אשר המשיך לקרוא את העיתון, שקוע בקריאה ואכילה גם יחד, במפה שצוירה שם עלה מפלס הכינרת בעיקר בגלל כמה טיפות מים שניתזו על העיתון.

כשסיים אשר את הארוחה, ועמה את הקריאה, הוא גילה שהספורט שקוע עמוק בבוץ, שלהפוך דף הפך למשימה בלתי אפשרית, העיתון שתחת ידיו הפך לעיסה בלולה בצבעים פסיכודליים, וגם הפרצוף שלו נראה לא פחות טוב. אשר נאנח בעצב, שלח את בנו הקטן לקנות עיתון ונכנס למקלחת לשטיפה היומית... שאחרי העיתון.